חריקת שיניים - סיפור מקרה


גילית, בת 31, אשה נאה מאוד ותמירה, הגיעה לטיפול כשהיא סובלת לא רק מהידוק לסתות חריף, אלא גם משלל התופעות שבדרך כלל מתלוות לתופעה. היו לה כאבי ראש בלתי נסבלים מלווים בתפיסוּת קשה של אזור השכמות והעורף, ששיתקו את רוב פעילויותיה, וכן חולשה כללית של כל הגוף, ספק פיברומיאלגיה, ספק תגובה לכאבי הראש והצוואר הבלתי פוסקים במשך שנים מספר. כל הבדיקות שעשתה לא הראו ממצאים כלשהם ורק נושא הידוק הלסתות היה ברור וחד משמעי. היא הופנתה על ידי רופאת השיניים שלה, לאחר שגם בנושא הזה כבר נוסה כל מה שאפשר – סד לילה, כדורים אנטי דלקתיים לטיפול במפרקי הלסת, כדורים להרפיית שרירים, תוספים טבעיים וגם טיפול רגשי לבדיקת המקור הפסיכוסומטי לבעיה.

במקצועה גילית היא מהנדסת מערכות. אשה מבריקה, שעבדה בשנים האחרונות בחברת היי-טק קטנה באזור הצפון, חברה שהתחשבה מאוד במצבה הבריאותי-רגשי ואפשרה לה להגיע לעבודה בזמנים גמישים. עובדה זו היתה חשובה ביותר מבחינתה, שכן גילה התקשתה לקום בבוקר ולהתחיל את היום כאחד האדם, בשל הכאבים העזים שאיתם היא קמה. לעתים פחתו הכאבים מעט אחרי שעתיים-שלוש של ערות והיא הצליחה לנסוע לעבודה, לעתים לא הניחו לה הכאבים אף לא לרגע. לאחרונה, אפילו עבודה של חצי משרה בתנאים גמישים הפכה לבלתי אפשרית עבורה והיא התפטרה. היא אינה בזוגיות ואף אינה חושבת כרגע על בן זוג, שכן כל כולה נתונה בהתמודדות הפיסית והרגשית, התובעת ממנה את כל משאביה הפיסיים, הנפשיים והרגשיים.

מטופלים רבים מבטאים סקפטיות והססנות לגבי היכולת לשנות משהו בתהליך בנושא זה. רבים מהם עברו כבר סדרה ארוכה של נסיונות, מסדי לילה, דרך טיפולים של דיקור, הרפיה, טיפולים תרופתיים, הזרקות למפרקי הלסת, טיפולים פסיכולוגיים שונים ועוד ועוד ועוד.


גילית היתה גם היא סקפטית, אבל עוד יותר מזה - היתה מיואשת. תחושת הלכידות בתוך הכאב, בתוך הסימפטומים הגופניים הבלתי פתירים והבלתי מוסברים, הובילה לדכדוך, דכאון ותחושת אין מוצא. במפגשים היתה יושבת מכונסת כל כולה, מרכינה את ראשה, מסתתרת מתחת למעטה גלי של שיער שחור ושופע.

במפגש השני ביטאה גילית כמיהה לנסוע עם עוד חברה לכמה ימים ביוון, שכן זכרה טיול דומה שערכה כשנתיים קודם לכן עם חברות, טיול שהיווה זמן של רגיעה והשתחררות מן הכאבים מבחינתה. בחו"ל, לדבריה, היא נרגעת, ואז לא סובלת משום דבר.

ואכן, כעבור שבוע היא ביקשה לדחות את המפגש הבא, בשל החופשה שאירגנה. אולם כשחזרה, בשבוע שלאחר מכן, היתה בתחושת ייאוש חריפה יותר מאי פעם. גילית הבינה שהקושי הנוכחי לא נובע בשל המיקום הפיסי או בשל אורח החיים שלה. הכאב והסימפטומים לא נעלמו בחו"ל. היא התעוררה למציאות המרה, שהכאבים הולכים איתה לכל מקום שבו היא נמצאת, מקשים ומחבלים ביומיום שלה באשר היא.

התקדמותה של גילית היתה אטית. במקום 8 שבועות של מפגשים רצופים, נמשך התהליך הטיפולי כמעט 4 חודשים, שכן מפגשים רבים היא התקשרה לבטל ברגע האחרון בשל כאבים משתקים שמנעו ממנה לצאת מן הבית. בשני המפגשים האחרונים החל להסתמן שיפור. גילית ישבה באופן זקוף יותר, סיפרה שלמדה כיצד לא להתכנס מתחת לכאב. את התרגול שלמדה היא תירגלה בבקרים, כאשר קמה עם לסתות תפוסות, דבר שפחות ופחות שיבש לה את מהלך היום עצמו. היא סיפרה שנהנית מאוד מחלק מן התרגילים ואף המציאה לעצמה תרגיל אישי שאותו אהבה במיוחד. בתום שמונת המפגשים היא היתה במקום הרבה יותר טוב, אולם עדיין רחוק מתפקוד מלא.

אנשים כמו גילית, אשר מתמודדים עם תופעת ה-Bruxism, מוצאים עצמם סובלים סבל כפול ומכופל. מצד אחד קיים הכאב, שהוא אינדיבידואלי ושונה מאדם לאדם, הן בעוצמתו והן בדרכי הביטוי שלו בגוף. כאבי הראש, הצוואר, הלסתות, כאבי השיניים, כאבי השרירים. מצד שני קיים הצער, בשל ידיעת הנזק שמתרחש בגוף, ובהקשר זה הנזקים הדנטליים, על השלכותיהם הפיסיות והכלכליות. סבל נוסף מקורו בתחושת אי השליטה, למול ההכרה כי תופעה מזיקה מתרחשת בגוף, מבלי יכולת להשפיע עליה במאום. ועל כל אלה מרחף הקושי הגדול, בדמות רגשות אשם, מבוכה ובושה, בשל המסר הגלוי או הנסתר מרופאי השיניים עצמם, ובעקבותיהם של החברה כולה, כי מדובר באיזושהי הפרעה או לפחות בעניין נפשי לא פתור.

כחלק מן התהליך, המטופלים מוזמנים למפגש נוסף, תשיעי במספר, שנערך כעבור שלושה חודשים מיום סיום התהליך. אל המפגש התשיעי יגיעו לאחר שהמשיכו לתרגל באופן עצמאי, לאחר שהתנסו בהטמעת התרגול וההבנות של התהליך לתוך חייהם שלהם ולאחר שקיבלו דוח מפורט על כל התהליך שעברו, מתחילתו.

כששלחתי לגילית את הדוח במייל וביקשתי את תגובתה, היא ענתה שחייה עברו מהפך וכי היא נרגשת לקראת פגישתנו הנוספת. גם אני התרגשתי. אבל ההתרגשות גדלה עוד יותר בזמן המפגש עצמו.

במפגש התשיעי סיפרה גילית, כיצד במהלך הזמן שחלף הכאבים הלכו בהתמדה ופחתו, עד שהיום כמעט אינם חלק מחיי היומיום שלה. היא חזרה לעבוד ומצליחה לקום בקלות בבקרים. וההפתעה הגדולה – בעקבות השינוי יש לה עכשיו בן זוג והיא מרגישה שיש בה פניוּת לקשר הדדי.

גילית: "היום, 3 חודשים לאחר שסיימנו את התהליך, אני מתעוררת בכלל בלי כאבים. חזרתי לעצמי לגמרי. אני משתמשת בעת הצורך בעיקר באחד התרגילים ובעוד תרגיל דומה שהמצאתי לעצמי. תקופת הדיכאון והחרדות בשל הכאבים עברה. אני קמה עם אנרגיות ושמחה. בן אדם חדש! ואם יש פה ושם קצת כאבים אני ישר עושה את התרגילים והכאבים עוברים".


 כל הזכויות שמורות לרות מעיין - דרך המעיין 2017

Created by BestSite

  • Facebook Social Icon

רות מעיין  |  054-6206110 | maayanway@gmail.com |  זכרון יעקב