חריקת שיניים ו/או הידוק לסתות (Bruxism) - האם באמת מדובר בתופעה של לחץ וחרדה?

גישה חדשה מאירה את התופעה באור חדש ומאפשרת ריפוי בדרך של תרגול ומודעות


bruxism

הדעה השלטת הרווחת היום בקרב עולם רפואת השיניים (ולא רק), היא שהתופעה של חריקת שיניים ו/או הידוק לסתות (Bruxism), מקורה במצבי לחץ וחרדה (סטרס).

בין שאדם מאבחן את עצמו כחורק או מהדק, בין אם בן/בת הזוג מעירים על הקולות בזמן השינה או האכילה ובין אם רופאי השיניים בישרו על היותו כזה על פי סממנים דנטליים, סביר להניח שבמהרה ישמע אמירות המקשרות באופן ישיר או מרמזות בעקיפין, על כך שהפעילות הלסתית המוגברת שממנה הוא סובל – מקורה בסטרס.

מכאן הדרך לתחושות אשמה וחוסר אונים קצרה, משום שאנשים אשר חווים ברוקסיזם עושים זאת בהיסח הדעת, בדרך כלל ללא מודעות להתרחשות התופעה, ולא יודעים כיצד לעצור או להקל. גם העובדה שאין טיפול של ממש או ידע מצטבר כיצד לרפא, אינה מסייעת. יתרה מכך – הידיעה שהם סובלים ממשהו שמקורו בסטרס, למרות שהחיים מבשרים שכנראה מקורות המתח והלחץ לא הולכים ופוחתים עם השנים, אלא להיפך. ידיעה זו לא רק שאינה מקלה, אלא מייצרת לחץ בפני עצמה.


על פי מחקרים, שכיחות תופעת הברוקסיזם בעולם המערבי בעולם המערבי הינה בין 16 ל-49 אחוזים בקרב אנשים מבוגרים, נשים וגם גברים. כאמור, רוב החורקים את שיניהם ו/או מהדקים לסתות עושים זאת בהיסח הדעת. חלקם לא מודעים כלל לכך שהם חורקים ומוצאים עצמם מופתעים, כאשר רופאי השיניים מבשרים להם ששיניהם הולכות ונשחקות, או שהסיבה לשבירת השיניים שלהם מקורה בהידוק או חריקה. אחרים מקבלים איתותים מוקדמים מבני הזוג, אשר מעירים להם על הקולות החורקניים בזמן השינה. יש אשר מודעים לתופעה מתוך כך שהם קמים בבוקר עם כאבי לסת, צוואר או גב, ומבינים את הקשר לפעילות הלסתית בלילה. ויש רבים אחרים, אשר אינם מודעים כלל לכך שהם סובלים מן התופעה, ואינם מקשרים את כאבי הראש התכופים, כאבי הצוואר או הפרעות השינה המתלוות לכך, לתופעה עצמה, המתרחשת לאורך כל שעות היום.

מי שחורקים שיניים ו/או מהדקים לסתות יעידו, כי בתקופות של לחץ הם אכן חווים ביתר שאת את הכאבים ושאר הסימפטומים, אולם אין באלה כדי להצביע על כך שמדובר באנשים הנוטים למצבי לחץ וחרדה יותר מאחרים.

נשאלת השאלה – האם באמת נכונה ההנחה כי Bruxism אכן נגרם בשל מתח נפשי. ואם לא ממתח נפשי, אז ממה כן? לתשובה יש כמה רבדים, וכדי להבין, ננסה להתבונן בתופעה מזווית רחבה יותר.

בפועל, חריקת השיניים והידוק הלסתות הן תבניות התנהגותית נורמליות וטבעיות. הידוק הלסתות היא תגובה טבעית של הגוף להתגוננות בפני מצב של איום או התקפה, וכן בזמן מאמץ פיסי מרוכז, שכן הידוקן של השיניים זו לזו מגן עליהן ועל הלסת מפני שבירה או זעזוע במקרה של תאונה/מכה פתאומית או נפילה. חריקת השיניים גם היא תופעה טבעית, המתרחשת בזמן האכילה. הצבעה על חריקת שיניים ו/או הידוק לסתות כבעיה, נעשית כאשר ההידוק נעשה לא רק במצבי מתח ואיום פיסי, אלא באופן מתמיד, בין שהיא מצוותת למצבי מתח או לאו. אותו הדבר לגבי חריקת שיניים, שהופכת לבעייתית, כאשר היא נעשית לאורך כל היום או הלילה, בלי קשר לאכילה או גריסה של מזון. במילים אחרות, מדובר בתופעה טבעית שיצאה מגבולות ומסגרת המינון הטבעי שלה, ולכן הופכת לבעיה.


אם כך - למה אנשים חורקים ו/או מהדקים שיניים כתופעה?


תשובה אחת מגיעה מעולם הדפוסים וההרגלים.

במהלך חייו רוכש לעצמו האדם מגוון גדול של דפוסים. חלק מהדפוסים מיטיבים, חלקם לא. כאשר אנו מפתחים דפוס מזיק, הגוף יאותת לנו על כך. דוגמאות כאלה יש למכביר. למשל, בלי משים - דריכה לא נכונה על כף הרגל. ייקח זמן, לעיתים כמה חודשים או שנים, עד שנחוש כאב בברך או במפרק הירך, שיגרום לנו לגשת לטיפול או לחולל שינוי בדרך של אימון. אם נתמהמה ונתעלם מהסימנים שהגוף מאותת, ייתכן שאף נזדקק לפעולה כירורגית כי המצב יהיה בלתי הפיך.

חריקת שיניים ו/או הידוק לסתות פועלות בדרך דומה. הגוף מתרגל לפעילות הלסתית ואף חווה אותה כנעימה, עד שהיא הופכת ל"טבע שני", בבחינת דפוס מזיק אשר אין אנו שמים לב להתרחשותו. ההבנה שמדובר בנזק מגיעה רק לאחר שנים רבות, לאחר שהדפוס כבר מושרש ומקובע. יתרה מכך, מכיוון שהחריקה או ההידוק אינם מודעים, הדפוס לא נתפס כנרכש, אלא כמשהו מובנה ובלתי ניתן לשינוי. על רקע זה, הנחה כי מדובר בתופעה הנגרמת בשל מתח נפשי, מתקבלת במבוכה, שכן לאדם הסובל מ-Bruxism לא ברור כלל מה הוא בעצם עושה ואינו חווה את עצמו בהכרח כאדם לחוץ במיוחד.

מי שחורקים שיניים ו/או מהדקים לסתות יעידו, כי בתקופות של לחץ הם אכן חווים ביתר שאת את הכאבים ושאר הסימפטומים, אולם אין באלה כדי להצביע על כך שמדובר באנשים הנוטים למצבי לחץ וחרדה יותר מאחרים. ראשית, לא אשלול את הקשר שבין חריקת שיניים ו/או הידוק לסתות לבין מצבים של סטרס, משום שכפי שכבר הוזכר – הידוק של הלסתות בזמן איום או לחץ נפשי הוא טבעי ונכון. בנוסף, רבים מגלים, כי בזמני לחץ וחרדה אכן יש נטייה טבעית לבצע פעולות הקשורות לאזור הפה והלסת, כמו - הידוק של השפתיים, כסיסת ציפורניים, אכילה, עישון, לעיסת מסטיק, דיבור ועוד. כלומר, אזור הפה הוא אחת מהדרכים הטבעיות של הגוף לפריקת מתח או גיוס של טונוס שרירים גבוה. יתרה מכך, אנשים אשר חורקים שיניים ו/או מהדקים לסתות יעידו, כי בתקופות של מתח גבוה בחייהם, הם אכן חווים ביתר שאת את הכאבים ושאר הסימפטומים שהוזכרו לעיל. עם זאת, וזו הנקודה המשמעותית, אין באלה כדי להצביע על כך שמדובר באנשים הנוטים למצבי לחץ וחרדה יותר מאשר כלל האוכלוסייה. זאת ועוד – כל סימפטום פיסי/רגשי אנושי, החל מכאבי גב, כאבי ראש, עייפות או נטייה לשרירים תפוסים, יחמירו בזמני לחץ וחרדה. כלומר – כל אדם, לא משנה מהי הנטייה הסימפטומטית שלו, יגלה שסימפטומים אלה מחמירים בתקופות לחוצות יותר.