דרך הנשימה שלי



"נשימתו של האדם נושאת עמה את רצונותיו הפנימיים ומשפיעה על כל אשר סביבו".

(ליקוטי מוהר"ן)

כדי לתאר את המסע האישי המרתק שעברתי עם הנשימה, עלי ללכת שנים רבות לאחור. לימים שבהם הייתי ילדה עם אסטמה שהיתה עסוקה מאוד ב"להסתיר את הנשימה". כילדה, קוצר הנשימה, הצפצוף הבוקע מהריאות, השיעול החנוק המתלווה לכך, כל אלה חשפו יותר מדי בבירור את מצבי. במשך כל השנים ניסיתי לשלוט בנשימה, אך דווקא היא זו ששלטה בי. שלטה בפעילות הפיסית (ריצה? לא ולא!), שיבשה הרגלי שינה (כרית נוספת להקלה, עמידה מול חלון פתוח באמצע הלילה), הזינה אלרגיות בשפע (אבק, חומרי ניקוי, חתולים סיאמיים, חתולים זכרים, חתולים מכל מין וזן, דשא, עונות מעבר), שלטה בהרגלים (לא לצאת החוצה עם ראש רטוב, לא לצחוק יותר מדי, גליל נייר לאף תמיד בתיק...). למרות כל זאת, למרות האסטמה, הייתי ילדה בריאה, שמחה, פעילה מאוד ורוקדת ללא הפסקה. והריקוד, החיבור לגוף, המודעות, הם אלה שאיפשרו שנים מאוחר יותר את השינוי.

לפני כ-15 שנים חל המהפך. החל, אך לא התחולל ביום אחד. חייתי אז עם משפחתי בניו יורק והתחברתי לקבוצה קטנה שתירגלה מדיטציה פעם בשבוע. באותה תקופה עלתה בתוכי הבנה אישית-פנימית – עלי להודות על מה שיש. פשוט כך - להודות. התחלתי לתרגל תודה. לעתים התודה הגיעה למי שאמור לשמוע אותה, לעיתים היא נאמרה ביני לבין עצמי. מצאתי את עצמי אומרת תודה לנהגים שחתכו אותי בכביש מבלי שהם כלל ידעו על זה (על כך שהם נהגים ממש טובים ולא נכנסו בי ממש!), תודה לסדרנים בסופרמרקט (שעזרו לי למצוא את השימורים המיוחדים שחיפשתי), תודה למורה של הבן (על שהיתה חביבה אליו בתחילת השנה כשעוד לא הכיר אף ילד בכיתה החדשה), תודה לשכנה המגעילה מלמעלה שסירבה לבקשתי להפסיק ללכת עם קפקפי עץ מרעישים באמצע הלילה (כי מישהו בעולם חייב לשאת בתפקיד "המגעילה", ואם לא היא, מי יודע, אולי אני הייתי צריכה לעשות את זה). היום אני יודעת שהמקום המודה איפשר תחילתה של נשימת הודיה. אז עוד לא ידעתי את זה.

מודה אני

לפניך ולך

על כל החסד והאמת והטובה והרעה והטובה

שעשית עמדי

ועם ביתי

ועם קרובי וידידי ועם בני עמי

ועם ארצי, ועם כל העולם והאדם

אשר בראת.

(מאיר אריאל)

התחלתי לחיות בהכרת תודה. זה היה תחילתו של השינוי. בד בבד גיליתי אז את הפנים המדיטטיביים של הנשימה ואת יכולתי לכוון אותה. תירגלתי כיוון של הנשימה תוך כדי השתתפות בקבוצת המדיטציה ויישמתי את היכולת החדשה הזו ביומיום. לימדתי את עצמי לכוון את הנשימה לנקודות של כאב בגוף וכך להפיג אותו, לנתב אותה למקומות של מתח בגוף, ודרך כך להשיג הקלה והרפיה. הגעתי למודעות ויכולת מרשימה כל כך, שיכולתי להתחיל אימון קראטה מפרך עם כאב ראש, להיות עם הכאב בקשר במשך כל השעתיים של האימון, לעקוב אחרי הצורך שלו ולנתב אותו, ולסיים את האימון בהצלחה עם כאב עמום בלבד, ללא צורך להזדקק למשכך כאבים.

את התוצאות של זה דווקא ראיתי כמעט מיד – הפסקה של צריכת כדורים לכאבים וירידה דרסטית בתסמינ