דרך הנשימה שלי



"נשימתו של האדם נושאת עמה את רצונותיו הפנימיים ומשפיעה על כל אשר סביבו".

(ליקוטי מוהר"ן)

כדי לתאר את המסע האישי המרתק שעברתי עם הנשימה, עלי ללכת שנים רבות לאחור. לימים שבהם הייתי ילדה עם אסטמה שהיתה עסוקה מאוד ב"להסתיר את הנשימה". כילדה, קוצר הנשימה, הצפצוף הבוקע מהריאות, השיעול החנוק המתלווה לכך, כל אלה חשפו יותר מדי בבירור את מצבי. במשך כל השנים ניסיתי לשלוט בנשימה, אך דווקא היא זו ששלטה בי. שלטה בפעילות הפיסית (ריצה? לא ולא!), שיבשה הרגלי שינה (כרית נוספת להקלה, עמידה מול חלון פתוח באמצע הלילה), הזינה אלרגיות בשפע (אבק, חומרי ניקוי, חתולים סיאמיים, חתולים זכרים, חתולים מכל מין וזן, דשא, עונות מעבר), שלטה בהרגלים (לא לצאת החוצה עם ראש רטוב, לא לצחוק יותר מדי, גליל נייר לאף תמיד בתיק...). למרות כל זאת, למרות האסטמה, הייתי ילדה בריאה, שמחה, פעילה מאוד ורוקדת ללא הפסקה. והריקוד, החיבור לגוף, המודעות, הם אלה שאיפשרו שנים מאוחר יותר את השינוי.

לפני כ-15 שנים חל המהפך. החל, אך לא התחולל ביום אחד. חייתי אז עם משפחתי בניו יורק והתחברתי לקבוצה קטנה שתירגלה מדיטציה פעם בשבוע. באותה תקופה עלתה בתוכי הבנה אישית-פנימית – עלי להודות על מה שיש. פשוט כך - להודות. התחלתי לתרגל תודה. לעתים התודה הגיעה למי שאמור לשמוע אותה, לעיתים היא נאמרה ביני לבין עצמי. מצאתי את עצמי אומרת תודה לנהגים שחתכו אותי בכביש מבלי שהם כלל ידעו על זה (על כך שהם נהגים ממש טובים ולא נכנסו בי ממש!), תודה לסדרנים בסופרמרקט (שעזרו לי למצוא את השימורים המיוחדים שחיפשתי), תודה למורה של הבן (על שהיתה חביבה אליו בתחילת השנה כשעוד לא הכיר אף ילד בכיתה החדשה), תודה לשכנה המגעילה מלמעלה שסירבה לבקשתי להפסיק ללכת עם קפקפי עץ מרעישים באמצע הלילה (כי מישהו בעולם חייב לשאת בתפקיד "המגעילה", ואם לא היא, מי יודע, אולי אני הייתי צריכה לעשות את זה). היום אני יודעת שהמקום המודה איפשר תחילתה של נשימת הודיה. אז עוד לא ידעתי את זה.

מודה אני

לפניך ולך

על כל החסד והאמת והטובה והרעה והטובה

שעשית עמדי

ועם ביתי

ועם קרובי וידידי ועם בני עמי

ועם ארצי, ועם כל העולם והאדם

אשר בראת.

(מאיר אריאל)

התחלתי לחיות בהכרת תודה. זה היה תחילתו של השינוי. בד בבד גיליתי אז את הפנים המדיטטיביים של הנשימה ואת יכולתי לכוון אותה. תירגלתי כיוון של הנשימה תוך כדי השתתפות בקבוצת המדיטציה ויישמתי את היכולת החדשה הזו ביומיום. לימדתי את עצמי לכוון את הנשימה לנקודות של כאב בגוף וכך להפיג אותו, לנתב אותה למקומות של מתח בגוף, ודרך כך להשיג הקלה והרפיה. הגעתי למודעות ויכולת מרשימה כל כך, שיכולתי להתחיל אימון קראטה מפרך עם כאב ראש, להיות עם הכאב בקשר במשך כל השעתיים של האימון, לעקוב אחרי הצורך שלו ולנתב אותו, ולסיים את האימון בהצלחה עם כאב עמום בלבד, ללא צורך להזדקק למשכך כאבים.

את התוצאות של זה דווקא ראיתי כמעט מיד – הפסקה של צריכת כדורים לכאבים וירידה דרסטית בתסמיני אלרגיות למיניהן. כל כאב הפך להיות עניין של התבוננות-עשייה-והקלה די מהירה. ודווקא לפני כן הייתי אחת שתמיד היה לה כדור נגד כאב ראש בתיק.

בשלב הבא שמתי לב שאני לא זקוקה יותר למשאף. אם לפני כן נהגתי לקחת שאיפה לפני אימוני קראטה או שיעורי ריקוד, פתאום לא הייתי זקוקה לכך יותר. בהתחלה חשבתי שזה משהו זמני, שבטח קשור למזג האוויר באותו יום, באותו שבוע, אבל זה נמשך, ונמשך, וחלפו חודשים, וגם שנה, ועוד שנה... והנה זה לא רק הנשימה עצמה חופשייה, אלא גם האלרגיות שתמיד נלוו אליה נעלמו. נזלת כרונית? מי בכלל זוכר מה זה?

ואז, בעקבות רצון לפצות את בני על מעבר למדינה נוספת ועל כך ששוב ייאלץ להיפרד מחבריו לכיתה, לקחנו חתולה הביתה, והאלרגיה החריפה לחתולים היתה כלא היתה. ולאחר שחזרנו לארץ לקחנו עוד חתול, ועוד אחד, והנה עונות המעבר הן כבר לא עניין בכלל. ורק הגירוי המעקצץ בגרון שמגיע פעמיים בשנה עם החלפת בגדי חורף/קיץ מזכיר לי שהמערכת הזו אצלי בכל זאת רגישה...

בתהליך הריפוי הפכתי את הנשימה למדריכה שלי – המדריכה הרוחנית. התחלתי להקשיב וללמוד את הנשימה, מן הנשימה. שלוש פעמים במהלך השנים הללו חזרה האסטמה, לתקופות קצובות, תמיד כדי ללמד משהו חדש. ובכל פעם, כשהשיעור נלמד, היא פרשה לעוד כמה שנים. בפעם הראשונה היא חזרה כדי ללמד אותי איך לא רק ליהנות מהתמורה ומהידע עבור עצמי, אלא כיצד ללמד אחרים. בפעם השנייה היא חזרה כדי ללמד אותי רובד עמוק נוסף הנוגע להתבוננות פנימית. ופעם נוספת היא התדפקה על מערכת הנשימה שלי, רק כתזכורת וכשיעור על הקשר של הנשימה למיתרי הקול.

היום, בעבודתי, הנשימה היא אחד מהכלים המרכזיים להתבוננות והדרכה. דרך הנשימה אני מתבוננת באנשים, דרך הנשימה אני מלמדת, כיצד לנשום, להשתמש בנשימה כדי להבריא ולהתפתח. שלל תסמינים, המוזנים מנשימה מרודדת ולא מודעת, מתחילים דרך של שינוי, הקלה ואף ריפוי מלא, דרך ניתוב הנשימה. הבנת הנשימה כקשורה לתהליכים עמוקים הקורים בגוף, בנפש וברוח, מאפשרת חיבור של כל הממדים הללו וריפוי עצמי. למידת הנשימה מאפשרת לאדם לחבר הבנות, לקבל מידע חשוב על עצמו ועל דרך פעולתו.

בימים אלה שיטת נתיבי נשימה הולכת ומתהווה לתוך תהליך מובנה של עבודה. אנשים אשר מעוניינים להתנסות ולעבור תהליך בגישת נתיבי נשימה, ללא תשלום, ובכך להיות חלק ממערך הלמידה של הנושא, מוזמנים ליצור קשר.


 כל הזכויות שמורות לרות מעיין - דרך המעיין 2017

Created by BestSite

  • Facebook Social Icon

רות מעיין  |  054-6206110 | maayanway@gmail.com |  זכרון יעקב