מה בין הלכה להליכה

על ישירוּת, בורוּת ויהירוּת

ועל חיים מתוך אפשרוּת

רות מעיין

חג שבועות הוא חג מתן תורה

ניתן להתבונן על התורה, מחוץ להקשר הדתי,

כעל הפוטנציאל שניתן לנו בקיום הנוכחי –

החיים שלנו.

תורה = חיים

ספר הספרים, פוטנציאל כל הפוטנציאלים,

הטקסט החידתי שממנו ניתן לצאת לאינספור דרכים ופרשנויות.

ואכן - באו בני אדם – פירשו, דרשו, גזרו חוקים והלכות.

בחיים הפרטיים, כל אחת ואחד מתהלכים בתוך חוקים והלכות,

את חלקם קיבלנו מציוויים כאלה ואחרים,

יש כאלה שעברו אלינו בירושה מההורים,

יש הלכות שתווינו לעצמנו,

ביודעין או שלא,

אבל לכולנו הלכה שבנתיבה אנו צועדים.

לא במקרה המילים הלכה והליכה דומות.

אפשר לבחון את הרעיון דרך התבוננות:

האם הצעדים שלנו נוטים להיות תמיד באותו סדר (ימין לפני שמאל או להיפך),

האם הגודל שלהם די קבוע,

איזה חלק של כף הרגל יפגוש ראשון את הקרקע,

איזה חלק יעזוב,

האם ההליכה שלנו מרחפת או נטועה חזק,

מה מהירותה.

השאלה שבה אני מזמינה להתבונן – עד כמה גמישה ההלכה (ההליכה) שלנו, והאם אנחנו מוכנות לבחון אפשרויות נוספות ואף לשנותה במידת הרצון והצורך.

><><><

נולדתי בחג השבועות וקיבלתי את השם – רות

זהו שם בעל משמעות תנ"כית, אך ללא משמעות הנובעת מתוכו.

וברבות השנים, יצקתי בו את פרשנותי האישית –

המילה רות, כמו התורה, היא פוטנציאל שמגלם בתוכו אינספור אפשרויות (רשימה חלקית):

מהירות, בהירות, מסירות, סבירות,

נהירות, בערות, בורות,

חירות, אסירות, שירות,

יהירות, אבירות, אדירות, טהורות,

שרירות, סבירות, קרירות,

עצירות, חזירות,

התבגרות, בחרות,

עקרות, עשירות,

אפשרות.

ומתוך שהכל אפשרי, מוטלת עלי האחריות – לבחור וליצור בעצמי את ההלכה שלאורה אלך, להישאר קשובה לרצון ולמציאות המשתנה, ובגמישות, במידת הצורך, לתקן את דרכיי וצעדיי.

חג שמח!

><><><

רות מעיין. פסיכותרפיסטית אינטגרטיבית (MA) ומדריכה בגישות מבוססות גוף-נפש-רוח ומיינדפולנס, בעלת התמחות בעבודת אינטגרציה פסיכדלית והתמכרויות. מפתחת שיטת דרך המעיין לעבודה עם אנשים המתמודדים עם חריקת שיניים ו/או הידוק לסתות (Bruxism), מורה לתנועה מודעת וריקוד בשיטת Nia, מלמדת נשימה, מחברת הספר: חיבורים מרפאים / חוכמת מכונת הקפה