התמכרויות – לא מה שחשבתם

(מתוך הספר חיבורים מרפאים, שיראה אור בקרוב)

ההבנה כי מדובר בדבר ששולט בנו, שאנו תלויים ושבויים בו, יכול לרמז כי למעשה כולנו מכורים. האם אנו יודעים להסביר בתוך תוכנו מהי התמכרות? מה אנחנו מבינים על התמכרות באמת? קל לתייג התמכרות כאובססיה בלתי ניתנת לשליטה לדברים מזיקים, כגון אלכוהול או סמים, או אכילה מופרזת, כאלה שניתן לחוש צער עבור מי שנופלים לתוכן. אבל מה עם התמכרות לספורט? התמכרות לסקס? התמכרות לטלפון הסלולרי? מה עם התמכרות למיץ תפוזים על הבוקר או להליכה לישון בשעות מאוחרות מאוד? האם נוכל להגדיר כל הרגל שאנו שבויים בו כהתמכרות? למשל, אי היכולת ללכת לישון ללא צחצוח שיניים או ההכרח להכניס קודם את רגל ימין למכנס בעת ההתלבשות. ומה עם דפוסים אישיותיים שאיננו יכולים לשלוט בהם? למשל, נטייה בלתי נשלטת לביטוי כעס כדרך לביטוי נחישות והצבת גבולות או רחמים עצמיים כדרך להשגת אישור ותמיכה.

הבנה, כי התמכרות אינה דבר נדיר בחיים, אלא התנהגות המשותפת לכלל המין החי. כלל המין החי, שכן גם בעלי החיים פועלים בדפוסים המנהלים את חייהם. אולם למיטב ידיעתי, האדם הוא היצור היחיד היכול לבחור לעשות שינוי בחייו, לפעול באופן מודע כנגד הרגליו, דפוסיו והתמכרויותיו ולהתפתח מתוך רצון. מותר האדם – היכולת להתפתח מתוך רצון. כמובן שיש מנעד עצום להתמכרויות ודרגות שונות לחומרתן ולדרך שבה הן מזיקות או משפיעות בחיינו. אין דינה של התמכרות לקפה על הבוקר, כדינה של התמכרות לסמים מסכני חיים. אין דומה ההרגל לצחצוח שיניים לפני השינה, גם אם ממש אי אפשר ללכת לישון בלי זה, לאי היכולת לאכול ללא גורם מבדר חיצוני, כגון עיתון, ספר, טלפון וכו'. אין השפעתו של משחק מחשב שהשתלט על רוב מרחב הפנאי שלנו, כהשפעתו של הצורך הבלתי נשלט להיות צודקים בוויכוחים או של הצורך הכפייתי להיות נאהבים ואהודים. אלה, האחרונות, ההתמכרויות שמבפנים, מתוך, הן הפחות ברורות ולעתים עיוורות לחלוטין עבורנו. הן אלה שבעטיין אנו מוצאים עצמנו אצל הפסיכולוג או בקורסי התפתחות שונים.

בשפה אנו מנסים להבחין בין התמכרות לבין הרגל, או דפוס, או דפוס אישיות, או דפוס כפתייתי. אולם ההבנה כי מדובר בדבר ששולט בנו, שאנו תלויים ושבויים בו, יכול לרמז כי למעשה כולנו מכורים. דפוסים חיצונייים, דפוסים פנימיים, דפוסים עתיקי יומין או כאלה שרכשנו בבגרותנו. יכולתנו להכיר בדפוסים וכבלים אלה, לזהותם כחיצוניים למהותנו, לעשות מולם עבודה ולבחור להיפרד מהם אם הם מזיקים לחיינו, או להפחיתם ולנהלם בצורה מושכלת, היא עבודתנו ההתפתחותית.