שיטת פלדנקרייז עוסקת בלמידה ושכלול של יכולת התנועה ובפיתוח היכולת האנושית באמצעות תנועה. השיטה יוצאת מתוך נקודת הנחה, כי לכל אדם הרגלים תנועתיים שונים, אשר נרכשו, בדרך כלל שלא במודע, וכי חלק מן התנועות שאנו עושים לא יעילות ומשתפות חלקים קטנים בלבד של אברים ומערכות בגוף. בגלל הרגלים אלה, יש בגופנו מערכות ואברים הסובלים מעודף תנועה ומשחיקה, שכן הם "לוקחים על עצמם" יותר מדי עבודה. לעומתם יש בגופנו אברים ומערכות אשר בשל חוסר תנועתיות מוזנחים ומתנוונים בהדרגה.
שיטת פלדנקרייז היא סוג של התעמלות עדינה שמטרתה ללמד את הגוף להתנועע נכון. זוהי גישה יישומית, המדגישה את ה"איך" ולא את "מה" ומאפשרת לאדם ללמוד להתנועע באופן נכון ובריא יותר, על ידי העמקת המודעות העצמית-גופנית. אחד ממשפטיו של משה פלדנקרייז על שיטתו היה: יש להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי, את האפשרי לקל ואת הקל לנוח.
פלדנקרייז החל לפתח את שיטתו באמצע המאה שעברה. בעקבות פציעה בברכו, בעת משחק כדורגל, כאשר הרופאים המליצו לו על ניתוח בברך, הוא סירב לטיפול הרפואי החודרני והחל לחקור את גופו ואת תנועתו, במטרה להבריא. חקר זה, אשר נמשך שנים רבות, תוך ניצול הידע שהיה לו בתחומי ידע שונים הוליד בסופו של דבר גישה, הנשענת על סדרות של תרגילים, אשר מהווים את הבסיס ל"שיטת פלדנקרייז".
משה פלדנקרייז (1904-1984) נולד בעיירה רוסית קטנה. בשנת 1918, בהיותו כבן 14, עזב את משפחתו ועלה כחלוץ לארץ ישראל, בה עבד בעיקר בעבודות כפיים שונות. תחומי העניין שלו היו מגוונים. מחד התאמן בג'יו ג'יטסו והגנה עצמית ואף סיכם את ידיעותיו בתחום בספר, שהופץ בין חברי ה"הגנה". מאידך, הוא פרסם בשנת 1929 ספר בנושא אוטוסוגסטיה, שהיה תחום שריתק אותו ומשך אותו ללמוד את הנושא. באותה שנה הוא נפצע במשחק הכדורגל.
בין השנים 1930-1940 חי פלדנקרייז בפאריז, שם למד והיה למהנדס אלקטרוניקה ומכניקה ועשה דוקטורט במדעים ובפיסיקה יישומית באוניברסיטת סורבון. בשנים אלה הוא גם פגש את ג'גורו קאנו, מייסד הג'ודו, אצלו למד ג'ודו ובחסותו ייסד את המועדון הראשון ללימודי ג'ודו בצרפת וכן היה המייסד של האיחוד האירופי לג'ודו. ממשפטי המפתח של ג'יגורו, אשר אימץ פלדנקרייז בשיטתו – מקסימום יעילות במינימום מאמץ. פלדנקרייז הגיע באימוניו עד לדרגת חגורה שחורה דאן 2.
בשנת 1940, כשהגרמנים עמדו לכבוש את פאריז, ברח פלדנקרייז ללונדון, שם נשאר עד 1946 ועבד בתפקיד של קצין המדע בפרויקט של פיתוח אמצעי לחימה נגד צוללות בצי הבריטי. בזמנו הפנוי הוא לימד הגנה עצמית את אנשי הצוות שאיתם שירת והשתלם בשיטת אלכסנדר, ולמד אצל מומחים כמו וויליאם בייטס, גורדייף ועוד. ב-41 הוא פירסם ספר על הג'ודו, הראשון בין ספרים נוספים שכתב בנושא זה.
העבודה על הסיפונים החלקלקים של הצוללות החמירה ועוררה ביתר שאת את כאבי הפציעה בברך ומשה פלדנקרייז, אשר כאמור לא רצה בהתערבות רפואית ניתוחית, החל לחפש דרכים לריפוי עצמי. לדבריו, החיפוש הזה הביא אותו ללמוד ללכת מחדש, תוך התחקות אחר הדרכים התנועתיות שבהן רוכש האדם מיומנויות בסיסיות במהלך החיים, מינקות ועד בגרות. את השיטה שאותה הגה ולימד הוא עתיד לפתח ולשכלל במשך 40 השנים הבאות לחייו.
בשנת 1951 הוא הוזמן על ידי ד"ר חיים וייצמן, נשיא מדינת ישראל, לשוב לישראל במטרה להקים את האגף לאלקטרוניקה של צה"ל. פלדנקרייז נענה להזמנה ועסק בזאת בשנים 1951-53. בשנת 1954 השתקע פלדנקרייז בתל אביב והחל ללמד את שיטתו. שלוש שנים מאוחר יותר הוא נפגש עם ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן גוריון. בן גוריון, אשר סבל מכאבי גב, למד אצל פלדנקרייז, אשר במסגרת תרגיליו העמיד את ראש הממשלה על הראש. בן גוריון אמר אז, כי מאז שלמד לעמוד על הראש, הוא עומד יותר יציב על הרגליים.
לאורך השנים פרסם פלדנקרייז ספרים רבים, כמה מהם נדפסו במהדורות רבות בעולם כולו. בשנות ה-50 פורסמו הספרים – הגוף והתנהגות בוגרת ו-Practical Unarmed Combat, אשר שהיווה מדריך להגנה עצמית. בשנת 1967 פרסם פלדנקרייז את ספרו - שכלול היכולת, המדבר על פיתוח היכולת האנושית, הדימוי העצמי ומצבי התודעה האישית באמצעות תנועה. ב-1977 התפרסם ספרו – מקרה נורה, המאפשר לקוראים להציץ וכמו לקחת חלק בשיקוליו הרעיוניים בדרך הטיפול באשה אשר נפגעה בעקבות אירוע מוחי. ספר זה תוכנן להיות הראשון בסדרת ספרים שתיקרא - מסע בסבך המוח, אך הרעיון בסופו של דבר נגנז. ארבע שנים מאוחר יותר, ב-81', יצא לאור ספרו האחרון – הנסתר שבגלוי, העוסק בהעמקה בקשר שבין הרגלים ללמידה והתפתחות ושוטח את החזון העתידי שלו ביחס לתודעת המין האנושי.
בשנות ה-70, בעקבות הרצאות בסמינרים בינלאומיים, נפתח בסן פרנציסקו הקורס הראשון להכשרת מורים בשיטתו. בקורס זה השתתפו 65 תלמידים והוא נמשך ארבע שנים. בשנת 1980 נפתח קורס להכשרת מורים באמהרסט, שבו למדו 235 איש את שיטתו. בקורס זה הספיק ללמד שנתיים, בטרם חלה.
מלבד ספרים המפרטים את הגותו ואת פועלו, השאיר אחריו פלדנקרייז תיעוד נרחב של עבודתו בכתב, בקלטות ואף בכתב התנועה אשכול-וכמן. שיטתו מיושמת כיום בשני אופנים עיקריים: בקבוצות, בהן מדריך המורה את התלמידים באופן מילולי, וכן באופן פרטני, כאשר המורה מנחה את המטופל באופן פיסי ממש לגילוי אפשרויות חדשות.